פסק-דין בתיק ב"ל 37606-02-13

1.         התובע הגיש תביעה להכיר באירוע הלבבי שאירע לו ביום 4.12.11 כפגיעה בעבודה.

2.         הצדדים הסכימו על העובדות הבאות:

            א.        התובע יליד 1953.

            ב.         התובע עובד כטבח ראשי במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע.

            ג.         התובע שרוי בעבודתו במתחים ולחץ מתמשך, כולל עבודה פיזית.

ד.         ביום 4.12.11 החל התובע בעבודתו השגרתית בשעה 5:30, כאשר קודם לכן לא אירע לו אירוע חריג, והוא חש בטוב.

ה.        עם תחילת עבודתו החל לחוש כאבים בחזה.

ו.         התובע המשיך לעבוד עוד כ-4 שעות, ואז פונה לחדר המיון.

3.         התובע מדגיש וחוזר כי אינו טוען לקיומו של אירוע חריג בטרם התקף הלב, אלא טוען כי המשך עבודתו תחת התקף לב חריף, גרמה לנכותו.

            התובע טוען כי לא חשד כי הוא עובר התקף לב כאשר החל לסבול מכאבים בחזה, ולכן מתוך אחריות ונאמנות המשיך לעבוד. אף הרופאים בחדר המיון לא חשדו בכך וסברו בתחילה כי מדובר בבעיה בדרכי העיכול.

4.         הנתבע טוען כי משלא אירע אירוע חריג, הרי שהמשך עבודתו של התובע תוך כדי שהוא סובל ממיחושים בחזהו, הם חלק ממצבו האדיופטי.

5.         הכרעה

            המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג", או המאמץ המיוחד (דב"ע(ארצי) מ"ו 0-139 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח 411). על תובע המבקש להכיר באירוע הלבבי בו לקה כתאונת עבודה, מוטל הנטל להביא ראשית ראיה לכך שאירע לו אירוע בעבודה, אשר היה חריג למאמץ הרגיל שלו בעבודה, סמוך לפני האירוע, כאשר בית הדין בוחן את האירועים במבחן סובייקטיבי מנקודת מבטו של הנפגע ולא מנקודת מבט אובייקטיבית (עב"ל (ארצי) 7/07 עמליה יאזמה - המוסד לביטוח לאומי 7.11.07).

6.         הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי מתח מתמשך אשר קדם לאוטם שריר הלב, אינו מוכר כ"אירוע חריג". עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שיכול שמתח מתמשך יגיע ל"שיא" מסוים, היוצר "אירוע חריג", או לפחות יש בו ראשית ראיה לאירוע כזה (עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.4.06; עב"ל (ארצי) 1198/01 יעל רזיאל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ט 165; דב"ע(ארצי) נא/0-16 ברוך חקלאי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.10.1991).

7.         הפסיקה אף הכירה כי במקרים מסויימים מצבו הרפואי של אדם עשוי להעמידו בעמדת "נחיתות" המביאה לכך שמאמץ אשר ברגיל לא ייחשב בלתי רגיל, יהפוך להיות עבורו מאמץ מיוחד ועקב כך יוכר כאירוע חריג, באותם מקרים (דב"ע (ארצי) נ"ד 0-186 אליהו אלבז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ז 5201).

8.         התובע טוען כי עצם המשך עבודתו במצב של התקף לב, הינו בגדר אירוע חריג. מכאן ברור כי לא מדובר במתח מתמשך עם שיא. כמו כן לא מדובר גם באירוע חריג לפני התקף הלב. לכל היותר מדובר בארוע חריג תוך כדי התקף הלב.

            נותר לכן לבחון, האם במצבו הרפואי של התובע, מה שביצע ברגיל באותו יום, נחשב עבורו באותו יום כמאמץ מיוחד.

            התובע מסכים כי האירוע הלבבי החל עם המיחושים בלב. בעניין דומה, בפרשת ניר מוניס, נפסק כי כאשר הנפגע עבד חרף תחושת הנימול בידו, אין זה הופך את מצבו לנחות ואת העבודה המאומצת לאחר מכן למאמץ חריג, מאחר ותחושת הנימול הינה חלק מהאירוע המוחי בו לקה (עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי ניר מוניס 22.11.2012).

            כך גם בענייננו, הכאבים בחזה מהם סבל התובע, היו חלק מהאירוע הלבבי, שכבר החל ולכך מסכים התובע. המשך העבודה בנסיבות אלו, לא יכולה להיות אירוע חריג, ומצבו של התובע לא הופך להיות נחות בשל כך, מקום בו הארוע הלבבי כבר החל.